ברית המילה הינו אירוע מרגש ומלחיץ גם יחדיו. ההתרגשות מהתינוק שזה עתה נולד שלובה יד ביד עם הפחד מהטקס, השאלה האם יכאב לתינוק הקטן והתקווה כי הכל יעבור מהר ובשלום.
עבור ע’ ובעלה, אשר ערכו ברית לבנם התינוק על ידי מוהל, נראה היה כי טקס ברית המילה עבר בשלום. כשבועיים לאחר הברית, נבדק התינוק על ידי רופא ילדים מהקופה, וזה אבחן קרע בשופכה והפנה אותו בדחיפות לבית החולים. ע’ לקחה את בנה לחדר המיון בבית החולים, שם אובחן קרע בשופכה וקרע עמוק במרכז הפין ונמצא כי התינוק משתין דרך הקרע ודרך השופכה בו זמנית. לאור הממצאים בוצע לתינוק ניתוח בהרדמה מלאה. במהלך הניתוח נמצא כי עור הפין חסר, מאיזור הקורונה עד לבסיס הפין. לתינוק הושארו שני פתחים באיזור הפין דרכם הטיל את מימיו, וכשנה וחצי לאחר מכן בוצע לו ניתוח נוסף במהלכו נסגר הפתח באמצע גוף הפין. חרף הניתוח הפתח לא נסגר לחלוטין והתינוק המשיך להטיל את מימיו גם דרך השופכה וגם דרך התפרים בפתח שנסגר. בחלוף כארבע שנים, בוצע לתינוק ניתוח נוסף, שלישי במספר, במהלכו תוקן הפגם בשופכה על ידי שתל שנלקח מרירית הפה וכן הושתל עור באיזור הפין אשר נלקח מקדמת הירך. בניתוח זה הושאר קטטר אחד בשופכה וכן הוחדר קטטר נוסף ישירות דרך דופן הבטן אל כיס השתן. שני הקטטרים היו מוחדרים בגופו של התינוק, ובחלוף כשנה עבר התינוק ניתוח נוסף בהרדמה מלאה (רביעי במספר), במהלכו תוקנה הפיסטולה.
חרף ארבעת הניתוחים שעבר, המשיך הקטין לסבול מטיפות שזולגות דרך הפיסטולה בזמן ההשתנה, מצלקות רבות באיזור איבר המין ועיוות.
לאור הדברים, הגיש הקטין באמצעות הוריו תביעת רשלנות רפואית כנגד המוהל במסגרתה טען כי היתה רשלנות בביצוע ברית המילה שלו על ידי המוהל, באופן אשר גרם לקרע באיבר מינו וכן כי לא איבחן באופן מיידי את הקרע ובכך למעשה גרם להחמרה במצבו.
בהמשך תוקן כתב התביעה ולתביעה צורף רופא קופת החולים כנתבע נוסף (לא רופא הילדים אשר אבחן את הקרע אלא רופא אחר), וכנגדו נטען כי בדק את התינוק כשלוש פעמים מספר ימים לאחר הברית, אך לא אבחן דבר ואמר לאימו של התינוק כי הכל תקין. כן צורפו לתביעה חוות דעת לעניין הנזק, של רופא מומחה בתחום הכירורגיה הפלסטית וכן בתחום הפסיכיאטריה.
מנגד, הגיש המוהל כתב הגנה מטעמו, במסגרתו כפר בחבות וטען כי טיפל בקטין באופן המתחייב וכי לא היתה כל רשלנות מטעמו. רופא הקופה אף הוא הגיש כתב הגנה במסגרתו טען כי התינוק כלל לא הובא אליו לבדיקה בימים שלאחר הברית וכלל לא ראה או בדק אותו במועדים נשוא התביעה.
בהמשך ההליך מינה בית המשפט מומחה רפואי מטעמו, אשר קבע כי הפגיעה בפין של הקטין נגרמה ככל הנראה מזיהום שמקורו אינו ידוע ואשר ככל הנראה התפתח לאחר שהמוהל ביקר אצל משפחת הקטין, וכי הרופא מטעם קופת החולים נהג גם הוא לפי כללי הטיפול הנדרשים. כן קבע המומחה מטעם בית המשפט כי גם אם רופא קופת החולים היה מאבחן את הקרע מיד, הדבר לא היה משנה את הנזק שנגרם בשל הזיהום ולכן בכל מקרה לטעמו אין להטיל כל אחריות על הנתבעים.
לעניין הנזק, נקבע על ידי מומחה בית המשפט בתחום הכירורגיה הפלסטית כי לקטין צלקות רבות ועיוותים באיזור הפין, וכי עדיין הקרע אינו סגור לחלוטין, ולכן נקבע כי הקטין ייאלץ לעבור ניתוח נוסף בעתיד (ככל הנראה לקראת גיל 17), אך בהחלט ייתכן כי גם ניתוח זה לא יצליח ויהיה צורך בניתוחים נוספים, אשר לא ברור האם אף הם יעזרו או יחמירו את המצב.
מומחה בית המשפט בתחום הכירורגיה הפלסטית קבע לתובע נכות צמיתה בשיעור 10% בגין הצלקות בפין וכן נכות זמנית בשיעור 40% עד למועד ביצוע הניתוח בעתיד לתיקון הפיסטולה.
כן ניתנה חוות דעת של מומחית בתחום הפסיכיאטריה, במסגרתה ציינה המומחית כי קשה להעריך את נכותו של הקטין עוד בטרם הגיע לגיל הבגרות ולגיל בו הוא מנסה ליצור קשרים זוגיים, וכי נקודת מבטו של הקטין בכל הקשור באיבר מינו יכולה להשתנות לכאן או לכאן. חרף הקשיים בהערכת נכותו, קבעה המומחית כי היא סבורה כי לקטין צפויה נכות פסיכיאטרית בשיעור 5% בגין הפרעות פסיכונוירוטיות בשל מצבו.
בפסק דין מיום 20.4.04 אשר דן באחריות הנתבעים, קיבל בית המשפט את טענות התביעה בכל הנוגע לרשלנות של המוהל בביצוע הברית. המוהל, כך נקבע, חב חובת זהירות כלפי הקטין, ובכך שגרם לו לקרע עמוק בפין בזמן ביצוע המילה הפר למעשה את חובת הזהירות כלפי התובע והתרשל.
באשר לטענת התביעה כנגד רופא קופת החולים, בית המשפט דחה טענות אלו כנגד הרופא וקבע כי הוא מטיל ספק בגרסת האם בדבר ביקוריה אצל רופא קופת החולים. טענת האם, כך לפי פסק הדין, אינה מגובה בתיעוד הרפואי כי נערכו ביקורים אצל רופא הקופה וגרסת האם נסתרה בשלב הראיות. לאור האמור, כך נקבע, בית המשפט סבור כי הקטין לא נבדק אצל רופא הקופה הנתבע וכי בהתאם לא היתה רשלנות במעשיו.
בפסק דין נוסף שניתן ביום 31.10.05 לעניין הנזק, דן בית המשפט בנזק אשר נותר לקטין כתוצאה מרשלנות המוהל.
בשקלול הנכויות הצמיתות בתחום הפסיכיאטרי והכירורגיה הפלסטית, נקבעה לקטין נכות רפואית צמיתה בשיעור 14.5% (10% בגין הצלקות וכן 5% בגין הנזק הנפשי). באשר לנכות הזמנית עד למועד ביצוע הניתוח, שקלול סך הנכויות הינו בשיעור 48.7%.
קשה להעריך את נכותו הזמנית והצמיתה של הקטין בפועל, כך קבע בית המשפט, לאור חוסר הוודאות בשאלה האם ניתוח נוסף ישפר את מצבו או יחמיר אותו, הן בהיבט הכירורגי פלסטי והן בהיבט הנפשי. לאור הקושי הנ"ל, ובטרם התגבשה נכותו הרפואית והנפשית של הקטין, קבע בית המשפט, נראה כי הדרך הנכונה ביותר להעריך את נכותו (בהתחשב בשינויים האפשריים העתידיים במצבו וההתמודדות עם שינויים אלו), היא להעריך את נכותו הרפואית הצמיתה בשיעור של 40%.
לאור האמור, קבע בית המשפט כי בשל רשלנות המוהל בביצוע הברית לקטין, עליו לשאת בפיצוי בסך של כ-650,000 ש"ח, סכום הכולל שכר טרחת עו"ד והוצאות.
לעיון בפסק הדין: ת.א 1597/97
